אחרי שנים של נישואים אתם מרגישים שזה לא עובד והגיע הזמן לפרק את החבילה. חושבים להתגרש ולא בטוחים מהן האפשרויות העומדות בפניכם? האם הולכים לרבנות או שפונים לבית הדין לענייני משפחה? האם בכלל יש לנו חופש בחירה בין שתי הערכאות ואם כן מה עדיף?
ראשית כל בואו נפזר את הערפל והבלבול הנוצר מקיומן של שתי הערכאות השונות – בין הדין הרבני ובית הדין לענייני משפחה. החוק הישראלי מעניק לשתי הערכאות את הסמכות לדון ולקבל החלטות בנושא גירושין כולל המזונות, המשמורת על הילדים וחלוקת הרכוש. כלומר בהחלט שמורה לכל אחד מבני הזוג הזכות להחליט למי לפנות. אך מכאן גם עולה השאלה המתבקשת מה קורה כאשר כל אחד מבני הזוג פונה לבית דין אחר?
כאשר בני הזוג מחליטים להתגרש בדרך כלל כל אחד פועל לפי ראות עיניו וחושב על האינטרס האישי שלו ולפי זה גם בוחר את הערכאה המשפטית. למרות שישנם מקרים של גירושים המתקיימים ברמה גבוהה של הסכמה בין בני הזוג, ברוב המקרים כל אחד מהצדדים פונה לבית הדין לפי העצה של עורכי דינו. במקרה שכל אחד מבני הזוג פנה לבית דין אחר ישנה כפילות סמכויות ויש לקבל החלטה היכן ידונו בנושא הגירושין. שיקול מכריע הוא השיקול הכרונולוגי, כלומר מי פנה ראשון ולאיזו ערכאה. זהו אמנם לא השיקול היחידי אך בהחלט שיקול מרכזי.
בהינתן חופש בחירה – מה עדיף?
התפיסה המקובלת בציבור לגבי בתי הדין הרבניים היא שהם מפלים לרעה לטובת הגבר ולכן על האישה להימנע מלפנות אליהם. תפיסה גורפת שכזו היא בוודאי לא נכונה ויש לבחון כל מקרה לגופו אך בהחלט יש לקחת בחשבון שהרבנות מחפשת את הפתרון ההלכתי שלעתים שונה מהתפיסות המודרניות המקובלות ומהחוקים האזרחיים אשר עוסקים בנושא. לא כל מקרה גירושין הוא זהה ומומלץ להתייעץ עם עורך דין על מנת לנתח את הנסיבות ולקבל את ההחלטה. חשוב לדעת שלא בהכרח בוחרים כאן בין שחור ולבן – בהחלט ניתן לפנות לרבנות על מנת לדון בבקשת הגט ולהסדיר את ענייני הרכוש, המשמורת והמזונות בבית המשפט לענייני משפחה.